חלוקה למינים ותפוצה  (2)

רוב סוגי הדקליים מכילים עד חמישה מינים וסוגים המכילים מין אחד בלבד הוא מקרה נפוץ.

תופעה מעניינת היא שככל שקיימים פחות מיני דקליים בסוג מסוים, כך תפוצתם נרחבת יותר. הסוגים: Phoenix ,Borassus, ו-Raphia מהווים דוגמה לסוגים שבהם מספר מועט של מינים ותפוצתם נרחבת, לעומת הסוגים: Licuala ו-Pinanga, שבכל אחד מהם מעל 100 מינים שתפוצתם מוגבלת לאזורים שבין מלזיה לגיניאה החדשה והסוג Chamaedorea שבו כ-100 מינים שתפוצתם מוגבלת לאמריקה המרכזית ואמריקה הדרומית.

יותר משני שלישים ממיני הדקל בעולם מצויים ביערות הגשם הטרופיים. ביערות אלו הם נמנים בין העצים הגבוהים הבולטים מעל לכיפת היער, או שגובהם בינוני והם מתמזגים עם שאר העצים המהווים את הכיפה, או אפילו צמחים הגדלים בצל על קרקעית היער.

חלק ממיני הדקליים עמידים לתנאי אקלים קשים כדוגמת התמר (Phoenix dactylifera) וצומחים בשטחים יבשים ופתוחים כדוגמת ערבות ומדבריות , אבל אפילו הם זקוקים לאספקה קבועה של מי תהום. דוגמאות נוספות לדקליים קשיחים הם Nannorrhops ritchiana, הגדל בהרי אפגניסטן, והדקליים מסוג Trachycarpus הגדלים בהרי ההימלאיה והמתכסים בשלג כל חורף.

המשך

תמר או תומר (שם מדעי: Phoenix dactylifera), סוג של עצי פרי גבוהים וזקופים ממשפחת הדקליים.
בתנ"ך מופיע שם העץ כתֹּמֶר ואף כתָּמָר. לכל חלקיו של עץ התמר יש שימוש: העלים משמשים כגג לסוכות (הן בחג והן אצל נוודים במדבר) הפירות לאכילה ולהכנת יין תמרים ודבש תמרים, סנסיני התמר (שעליהם תלויים הפירות) משמשים לטאטוא וקליעת סלסלות, ובגזע ניתן להשתמש כשוקת לצאן, לאחר שתוכו מרוקן. זן הדרי ידוע בלולבים המהודרים שלו למצוות ארבעת המינים בחג הסוכות. מטע התמרים הגדול בארץ נמצא בקיבוץ טירת צבי, בעמק בית שאן, שבו נמצאים מטעי תמרים רבים.
ישנם זנים שונים של תמרים, רובם יובאו (הוברחו) לארץ מעיראק, על ידי בן-ציון ישראלי מקבוצת כנרת. בין הזנים נמנים הברהי - התמר הצהוב, חיאני - תמר בצבע אדום, והמג'הול - תמר גדול ממדים, הזן החשוב ביותר מבחינה מסחרית. עוד זנים הקיימים בארץ: דקל נור, חלאווי, חדראווי, זהידי, דרי, אמרי ועוד.